העברת ח"כ ליצמן מתפקידו כיו"ר ועדת הכספים אינה פגומה ואפשרית מכח תקנון הכנסת

הנשיאה ד' ביניש:

1.        בפנינו עתירה המופנית נגד החלטת ועדת הכספים של הכנסת מיום 21.3.07 להורות על סיום תפקידו של המשיב 4, חבר הכנסת יעקב ליצמן, כיושב-ראש ועדת הכספים ולבחור במקומו לתפקיד את המשיב 8, חבר הכנסת מיסז'ניקוב. החלטה זו של ועדת הכספים התקבלה בעקבות החלטת ועדת הכנסת מיום 12.3.07 להמליץ לוועדת הכספים להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו. אין חולק כי ההחלטה להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו אינה מבוססת על טענות לפגם כלשהו בתפקודו כיושב-ראש ועדת הכספים או על אי כשירות להמשיך ולכהן בתפקיד. אדרבא, מן החומר שבפנינו עולה כי חבר הכנסת ליצמן זכה לשבחים בדבר תפקודו המקצועי והענייני כיושב-ראש ועדת הכספים הן מצד סיעות הקואליציה והן מצד סיעות האופוזיציה. הכול מסכימים כי הטעם להעברתו של חבר הכנסת ליצמן מתפקידו נעוץ בכך שהוא חבר בסיעת "יהדות התורה", שאינה נמנית כיום עם הסיעות החברות בקואליציה.

2.        העותרים תוקפים את החלטת ועדת הכספים להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו בשלושה ראשים. ראשית, טוענים העותרים כי ההחלטה מנוגדת לתקנון הכנסת שקובע הסדר ספציפי להשעיית יושב-ראש ועדה בכנסת וסיום תפקידו, כאשר מתקיימים נגדו הליכים פליליים. את ההסדר הנזכר, הקבוע בתקנון הכנסת, יש לראות לטענת העותרים כהסדר שלילי לעניין הסמכות להעביר יושב-ראש ועדה בכנסת, ולשיטתם אין להעביר יושב-ראש ועדה מתפקידו בנסיבות אחרות. לפיכך, טוענים העותרים כי כיוון שלא התקיימו בענייננו הנסיבות שבהן חל ההסדר שנקבע בתקנון לא הייתה ועדת הכספים מוסמכת כלל להחליט על העברתו של חבר הכנסת ליצמן מתפקידו. שנית, טוענים העותרים כי אף אם ההסדר הקבוע בתקנון הכנסת אינו מהווה הסדר שלילי וועדת הכספים הייתה מוסמכת להחליט את שהחליטה, לא התקיימה בעניינו של חבר הכנסת ליצמן עילה כלשהי שתצדיק את העברתו מתפקידו. בהקשר זה טוענים העותרים כי להבדיל מהחלטות בדבר הפסקת כהונתם של שרים, שיכולות להתבסס על הצורך בשיפור יכולתה של הממשלה לבצע את מדיניותה, אין ניתן להדיח מכהונתם נושאי תפקידים פרלמנטריים אך בשל טעמים פוליטיים-קואליציוניים. שלישית, טוענים העותרים כי החלטת ועדת הכספים להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו התבססה על הסכם קואליציוני בין סיעת "קדימה" לסיעת "ישראל ביתנו" לפיו נבחר המשיב 8, חבר כנסת הנמנה עם סיעת "ישראל ביתנו", לתפקיד יושב-ראש ועדת הכספים. בהסכם האמור נקבע, בין היתר, כי ועדת הכספים תפעל "בתיאום מלא" עם משרד האוצר בנושאים בעלי השלכות תקציביות, ובכלל זה העברת תקציב המדינה וחוק ההסדרים. לטענת העותרים ההסכם הקואליציוני הנזכר מנוגד לתקנת הציבור ודינו בטלות, משום שההסכמות הקבועות בו בדבר התנהלותה של ועדת הכספים יביאו לפגיעה בתפקידה הפרלמנטרי של הוועדה כגוף שמפקח על פעילות הממשלה בכלל ומשרד האוצר בפרט.

3.        המשיבות 3-1 - ועדת הכנסת, ועדת הכספים והכנסת (להלן: המשיבות) - מתנגדות לקבלת העתירה. לטענתן, לא נפל פגם כלשהו בהחלטתה של ועדת הכספים להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו. המשיבות טוענות, כי אין לראות את ההסדר הקבוע בתקנון הכנסת לעניין השעיית יושב-ראש ועדה וסיום תפקידו, כאשר מתקיימים נגדו הליכים פליליים, כהסדר שלילי המונע העברה מתפקיד בנסיבות אחרות. בטיעוניהן מדגישות המשיבות כי ההחלטות בדבר מינוי החברים בוועדות השונות בכנסת ובחירת יושבי-ראש הוועדות נעשים על-פי שיקולים פוליטיים-קואליציוניים ובהתאם לגודלן היחסי של הסיעות השונות בכנסת, ועל כן לא נפל, לטענתם, פסול בשקילת שיקולים פוליטיים בכל הנוגע להחלטה להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו. בהקשר זה מוסיפות המשיבות וטוענות, כי ההחלטה בדבר סיום תפקידו של חבר הכנסת ליצמן כיושב-ראש ועדת הכספים היא החלטה פנים-פרלמנטרית, שהביקורת השיפוטית עליה היא מצומצמת. עוד טוענות המשיבות, כי יש לדחות את טענות העותרים כנגד ההסכם הקואליציוני בין סיעת "קדימה" לסיעת "ישראל ביתנו", שכן הוראות ההסכם מתייחסות לתיאום בין ועדת הכספים למשרד האוצר במישור האדמיניסטרטיבי של פעילות הוועדה, והן אינן כובלות את שיקול דעתו העצמאי של חבר הכנסת מיסז'ניקוב, שנבחר לתפקיד יושב-ראש ועדת הכספים תחת חבר הכנסת ליצמן, או של מי מחברי הוועדה.

4.        דינן של טענות העותרים באשר לסמכותה של ועדת הכספים להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו להידחות. ועדת הכספים היא אחת מהוועדות הקבועות של הכנסת, ובהתאם לסעיף 10(א) לתקנון הכנסת נבחר יושב-ראש ועדה קבועה על ידי אותה ועדה לפי המלצת ועדת הכנסת. הוראת סעיף 10(א) הנ"ל קובעת את האופן בו נבחר יושב-ראש ועדה של הכנסת, והוראה זו מתווה אף את הדרך להעברתו מתפקידו. סמכות זו נשענת על העיקרון המעוגן בסעיף 11 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפרשנות), לפיו הסמכה לעשות דבר משמעה שיש סמכות לעשותו "מזמן לזמן ככל הנדרש לפי הנסיבות". סמכות זו אף מתחייבת מהעקרונות הנוגעים לעבודת הכנסת ולניהול ענייני הכנסת וחלוקת התפקידים בה. המשיבות מסתמכות בטיעוניהן גם על סעיף 14 לחוק הפרשנות שקובע כי "הסמכה לעשות מינוי - משמעה גם הסמכה להתלות את תקפו, לבטלו, לפטר את מי שנתמנה או להשעותו מתפקידו". איננו נדרשים להכריע בשאלת תחולתו של סעיף זה על בחירת יושב-ראש ועדה של הכנסת, אף כי אני נוטה לחשוב שניתן להחילו על העניין שלפנינו בשינויים המתחייבים, שכן בהתאם לסעיף 11 לחוק הפרשנות נתונה לרשות סמכות לשוב ולבצע אותה פעולה ככל הנדרש לפי לנסיבות; משמוסמכת ועדה קבועה של הכנסת לבחור לה יושב-ראש מבין חבריה, לפי המלצת ועדת הכנסת, מוסמכת היא גם להחליט על העברתו מתפקידו ובחירה בחבר אחר מחבריה תחתיו. בעניין דומה נקבע בבית משפט זה מפי הנשיא מ' שמגר כי:

"לפי סעיף 10 לתקנון הכנסת ועדה קבועה תבחר לה יושב-ראש מבין חבריה, לפי המלצת ועדת הכנסת. לא נאמר בסעיף דבר בעניין חילופין בראשות הוועדה, אך בהיעדר הוראה סותרת יש מקום למסקנה, כי בהתאם לכללי הפרשנות המקובלים, הסמכה או חיוב לעשות דבר משמעם גם סמכות או חובה לחזור ולעשות את הדבר מזמן לזמן, ככל הנדרש לפי הנסיבות (ראה סעיפים 11 ו-15 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981)." (ראו בג"ץ 482/88 רייסר נ' יו"ר הכנסת, פ"ד מב(3) 142, 145 (1988) (להלן: עניין רייסר)).

           במקרה דנן המליצה ועדת הכנסת ביום 12.3.07 לוועדת הכספים להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו ולמנות תחתיו את חבר הכנסת מיסז'ניקוב. בישיבתה מיום 21.3.07 פעלה ועדת הכספים בהתאם להמלצה האמורה, והחליטה ברוב חבריה להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו ולבחור במקומו לתפקיד יושב-ראש ועדת הכספים את חבר הכנסת מיסז'ניקוב. בעשותה כן לא חרגה ועדת הכספים מהסמכויות המוקנות לה לפי תקנון הכנסת.

5.        הטענה כי הוראות סעיפים 10ב ו-10ג הן ממצות ושוללות את הסמכות להעביר מתפקידו יושב-ראש ועדה היא נטולת יסוד בדין. נפנה תחילה לנוסח הסעיפים הרלוונטיים בתקנון:

           מנוסח הסעיפים ונסיבות קביעתם בתקנון עולה כי ההסדר הקבוע בסעיפים 10ב ו-10ג לתקנון הכנסת נועד ליתן מענה לסיטואציות קונקרטיות - קיום הליכים פליליים נגד יושב-ראש ועדה בכנסת ומתן פסק דין סופי בהליך פלילי נגד יושב-ראש ועדה. הוראות אלה נחקקו כחלק ממהלך חקיקתי רחב יותר, שנועד להסדיר את נושא הסייגים לבחירה, סמכות ההשעייה והאפשרות להעברה מכהונה של נושאי תפקידים שונים בכנסת בעקבות קיום הליכים פליליים נגדם. מהלך חקיקתי זה נעשה בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 7367/97 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(4) 547 (1998), שעסק במינויו של חבר הכנסת רפאל פנחסי לתפקיד יושב-ראש ועדת הכנסת, לאחר שהורשע בפלילים, ובו עמד בית המשפט על החסר בעניין הוראות הנוגעות למילוי התפקיד בהתקיים הליכים פליליים. במסגרתו של אותו תיקון חקיקה תוקנו, בין היתר, סעיפים 20 ו-20א לחוק יסוד: הכנסת וסעיף 7 לחוק הכנסת, התשנ"ד-1994, אשר מסדירים את הנושא המיוחד של השעייה והעברה מכהונה של יושב-ראש הכנסת וסגניו בתקופת ההליכים הפליליים ולאחריהם. בנסיבות אלה אין בסיס לטענה שהוראות סעיפים 10ב ו-10ג לתקנון הכנסת נועדו לקבוע הסדר ממצה לעניין מכלול הנסיבות בהן ניתן יהיה להעביר יושב-ראש ועדה בכנסת מתפקידו, או כי הן באו לבטל את ההלכה, שנקבעה בעניין רייסר באשר לסמכות להחליף יושב-ראש ועדה בכנסת. לפיכך ניתן לקבוע כי עצם העובדה שבסעיפים 10ב ו-10ג לתקנון הכנסת קבועות הוראות מיוחדות לעניין השעייתו של יושב-ראש ועדה מתפקידו על ידי ועדת הכנסת, כאשר הוגש נגדו כתב אישום או מתקיימים נגדו הליכים פליליים, ולעניין סמכות ועדת הכנסת להחליט על הפסקת כהונתו של יושב-ראש ועדה בכנסת, שניתן פסק דין סופי במשפטו, אין בה כדי לשלול את הסמכות הכללית הנתונה לועדות הכנסת הקבועות בהתאם לסעיף 11 לחוק הפרשנות ועל-פי פרשנותן הראויה של הוראות התקנון.

           מן המקובץ עולה, כי ועדת הכספים לא חרגה מסמכותה כאשר החליטה להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו כיושב-ראש הוועדה ולבחור תחתיו לתפקיד את חבר הכנסת מיסז'ניקוב.